הגשת תביעה צור קשר עם בית הדין לתשלום אגרה

תגיות

אומדןאונאהאחריות למוצראסמכתאבורביטוחבר מצראגרמא וגרמידברים שבלבדיווח לרשויותדין נהנהדיני חברותדיני חוזיםדיני עבודהדיני ראיותהודאההוצאה לפועלהוצאות משפטהטעיה בעסקההיתר עסקאהיתר פניה לערכאותהלוואההלנת שכרהמחאה (שיק)הסכם בכפייההסתמכותהפרת הסכםהקדש וצדקההשבת אבידההשכרת דירההשכרת רכבהתחייבותהתחייבות למכרהתיישנותזיכיון ורישיוןזכויות יוצריםחוזיםחוק המדינהחוקי המגןחיוב בסכום שלא נתבעחתם מבלי להביןטאבוטוען ונטעןטענת השטאהלפנים משורת הדיןלשון הרעמוניטיןמחוסר אמנהמחילהמיסיםמכר רכבמכת מדינהמנהגמניעהמניעת רווחמפקח בניהמקום הדיוןמקח טעותמקרקעיןמשפט מנהלינאמנותנזיקיןנזקי גוףסדר הדיןסיטומתאסיטראיסילוק ידעד מומחהערבותערעורעשיית דין עצמיתפיטורי עובדת בהריוןפיצויי פיטוריןפרשנות חוזהפשרהצו מניעהצוואה וירושהקבלנותריבית והצמדהשבועהשומר שכרשומריםשומת נזיקיןשותפותשידוכיםשכירות דירהשכניםשמירהתאונות דרכיםתביעה ע"פ רישומי התובעתחרותתיווךתנאיםתקנת השוקתשלומי איזון
ארץ חמדה

עבודת איטום שלא הועילה 79139

תקציר

התובע הוא בעל דירה שהזמין עבודת איטום מאדם המומחה באיטום, הוא שילם 6,500 ש"ח על עבודת האיטום, לאחר מכן לטענת התובע הוא ביקש מהנתבע להגיע שוב לאחר שנה, ולאחר שנתיים, לכן הוא דורש החזר על סכום זה.
print

 

 

פסק דין

בעניין שבין

התובע

בעל דירה ומזמין עבודת איטום

הנתבעים

מומחה איטום

העובדות המוסכמות

התובע הוא בעל דירה שהזמין עבודת איטום עבור שני חלונות במרתף ביתו. הוא פנה לנתבע, שאת פרטיו מצא בספר טלפונים, שם נאמר שהנתבע מומחה באיטום והוא נותן שלוש שנים אחריות. הנתבע הגיע במהירות בפעם הראשונה ב13/3/2017. הוא ראה את הבעיה וקבע מחיר של 6500 ₪ תמורת איטום שני החלונות. לא היה ויכוח על התשלום. הנתבע הגיע עם פועל שתחילה גרר את הרטיבות והעובש, ולאחר מכן אטם בחומר איטום לבן.

מוסכם שהבעייה לא נפתרה לחלוטין.

התובע טוען שכבר בחורף שאחרי, בסוף 2017 ותחילת 2018 התברר שעבודת האיטום לא הצליחה והוא פנה לעזרתו של הנתבע, וזה נענה לו לאחר מאמצים מרובים והגיע וחזר על הטיפול בבעייה. הנתבע הכחיש, וטען שבחורף זה האיטום החזיק מעמד ללא תלונות. פירוט שיחות של בזק מאותה תקופה לא נשמר אצל בזק, ומפירוט שיחות של גולן עולה כי היו שני ניסיונות מצידו של התובע ליצור קשר עם המספר של הנתבע ב15/2/18, אולם מהפירוט עולה ששיחות אלו נמשכו פחות מחצי דקה וייתכן ששיחות אלו משקפות רק המתנה על הקו.

לגבי החורף הבא, אין מחלוקת שהאיטום הכזיב. התובע העלה גם כאן טענות בדבר חוסר הזמינות של הנתבע, כאשר הוא נדרש לקיים את אחריותו לאיטום החלונות. הנתבע טען שהיה בחו"ל והוא לא זמין בכל עת, ובכל מקרה הוא מתנהל לפי סדר הפניות אליו. הוא חזר על עבודת האיטום. לטענת התובע הוא לא השקיע כל צרכו במציאת הבעיה אלא חזר באופן סתמי על עבודת האיטום. לטענת הנתבע, התובע לא היה נוכח כל הזמן, והוא חיפש בעיות נוספות ואטם צינורות נוספים, ועיקר הבעייה נובעת מכך שהתובע לא מקפיד להשאיר את החלונות פתוחים. דבר זה נדרש כדי לאוורר את החדר. בלי זה תמיד ייווצר עובש בגלל הפער בין הקור בחוץ לחום בפנים, במיוחד כאשר דולק מזגן בפנים. לטענת התובע, הדבר לא נאמר לו בטיפול הראשון, ואחרי הטיפול השני הוא נהג כן וזה לא עזר.  

טענות התובע

לטענתו, התובע גילה שגם הטיפול שנעשה שנה שעברה לא מועיל בשנה הנוכחית. למרות שהנתבע הביע נכונותו להמשיך לטפל בבעייה גם השנה עד סוף תקופת האחריות, ואף להוסיף שנה נוספת לאחריות, התובע מסרב. לטענתו הוכח בשנתיים האחרונות שהנתבע איננו מקצועי דיו כדי לפתור את הבעיה שבביתו והוא איננו סומך עליו שהוא יצליח לתקן את הבעיה. הוא היה מעוניין להביא בעל מקצוע אחר, ולקבל את 6500 ₪ ששילם לנתבע שנכשל בטיפול בבעייה. 

דיון בעניין

בהלכות שכירות פועלים (שו"ע חו"נ שו, ח) מביא הרמ"א תשובות רשב"א שנאמר בה כך:

הנותן מעות לחבירו לכתוב לו ספר תורה ונמצא בו טעות, וצריך לשכור אחר שיגיה אותו, אם הם טעיות שדרך סופרים לטעות, אין הסופר חייב כלום. אבל אם טעה כל כך שאין דרך לטעות, חייב. ומכל מקום אזלינן בתר המנהג, אם מנהג המקום שכותבי ספרים מגיהים אף זה, צריך להגיה.

מה שנאמר בהלכה זו היא שייתכן מצב שבו פועל נדרש לבצע עבודה, ונמצאים בעבודה זו ליקויים ואעפ"כ הוא מקבל את מלוא שכרו, במידה שהליקויים הם בגדר הרגיל. אם הליקויים הם מעבר לרגיל הוא חייב לתקן את הליקויים. אם המנהג שהפועל חייב לתקן כל טעות שעשה, אז הוא מחויב לתקן את הליקויים, גם אם הם רק בגדר הליקויים הרגילים.

במקרה שלפנינו אין כל ספק שעבודת האיטום לא הביאה לתוצאה המתבקשת. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שאיטום חלונות הוא מסוג הדברים שבהם הרבה פעמים קשה לעלות על הבעיה בפעם הראשונה, ולעיתים נדרשים כמה חורפים כדי לאתר ולתקן את הבעיה.  לאור זאת לטעמי לא הוכח שהייתה בעבודת האיטום רשלנות של ממש, גם אם האיטום לא הצליח כבר בשנה הראשונה כגירסת התובע. גם אם היו ליקויים גדולים יותר מהראוי והרגיל אצל בעלי מקצוע, הרי שהנתבע הביע את נכונותו לתקן את הליקויים כנדרש על פי ההלכה.

במקרה דנן כאשר הייתה התחייבות מראש לשלוש שנות אחריות, הרי שמבחינה מסויימת מתן האפשרות לתקן ליקוים תוך זמן האחריות נובעת לא רק מההלכה, אלא היא ממש חלק מהחוזה של שבין התובע והנתבע, ולכן צריך עילה של ממש כדי לבטל חוזה זה.

אמנם בספר פתחי חושן (שכירות י, ט) כתב כך:

פועל המתרשל במלאכתו וגורם הפסד לבעל הבית, יכול לסלקו לאחר שהתרה בו ולא הועיל. 

כלומר, אם המזמין התרה בפועל ניתן לפטרו (וכן כתב הראי"ה קוק בשו"ת אורח משפט סי' כ). אולם שם מדובר על הימנעות מהמשך העסקת העובד בעתיד, והימנעות מתשלום נוסף. אבל במקרה שלנו מדובר בתשלום שכבר שולם על עבודה שכבר בוצעה. במקרה זה חובת הראיה על התובע להוכיח שתשלום שכבר שולם צריך לחזור.

החלטות

1. בקשת התובע לקבל את כספו בחזרה- נדחית.

2. שני הצדדים נהגו באופן ראוי במהלך הדיון, ועל פי מדיניות בית הדין במקרה כזה יש
לחלק את האגרה בין הצדדים באופן שווה. במקרה זה התובע שילם אגרה בסך 200 ₪, ולכן על הנתבע לשלם לו 100 ₪.

פסק הדין ניתן ביום ‏‏‏י"ז בטבת תש"פ, 14 בינואר 2020.

בזאת באתי על החתום

_______________

הרב ניר ורגון, אב"ד