בס"ד, ג' תשרי תשפ"ג

28 בספטמבר 2022

תיק 81088

פסק דין

בעניין שבין:

התובעים

הנתבעת

א. רקע

חברת *** (להלן: הנתבעת), הינה חברה יזמית העוסקת בבניה ובשיווק פרויקטים.

מר וגברת כ' (להלן: התובעים), רכשו מהנתבעת דירה בתאריך 10.12.20. דירה זאת נרכשה על ידי קונה אחר (להלן, הקונה הראשון) ומחמת רצונו לקנות דירה אחרת בפרויקט ביטל את רכישתו. התובעים קנו את הדירה לאחר ביטול רכישת הקונה הראשון. הדירה נמסרה לתובעים בתאריך 12.8.21.

לטענת התובעים לא סופקו להם כל הדברים המנויים במפרט שצורף להסכם הרכישה, והם תובעים את השלמת הפרטים החסרים ולחלופין הם דורשים לקבל פיצוי עקב אי השלמת התחייבויות החברה המנויים במפרט.

בתחילת ההליך דרשו התובעים תיקון ופיצוי בעקבות חוסר של נקודת ניקוז לכיור, במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה בענין. בית הדין הורה לנתבעת לסדר זאת. בתאריך ה' אדר ב' תשפ"ב, 8.3.2022, הודיעו הצדדים על ביצוע החלטת בית הדין והדבר תוקן לשביעות רצונם של התובעים. כמו כן הנתבעת שילמה סכום כסף כפיצוי על הנזק שנגרם לדופן הארון. בזה סרה תביעת התובעים בענין זה.

ב. טענות התובעים

אחד הנספחים אשר צורפו להסכם המכר הוא מפרט פרימיום (להלן, מפרט הפרימיום) בו ישנם מספר שדרוגים מעבר למפרט הרגיל.

לטענת התובעים, הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לקיים את ההסכם על נספחיו, כיון שהשידרוגים המפורטים במפרט הפרימיום הנזכר לא בוצעו במלואם.

לטענתם, חובת הנתבעת לבצע את כל סעיפי מפרט הפרימיום ברורה מעצם צירופו להסכם הרכישה, ומכוח חוק המכר (דירות). במסמך זה נכתב שגודל המרצפות בסלון ובמעברים יהיה 80*80 ס"מ, בעוד שבפועל גודל המרצפות באיזורים אלו הוא 60*60 ס"מ.

התובעים דרשו מהנתבעת שתמציא לידיהם את המפרט שנחתם בינה לבין הקונה הראשון של הדירה כיון שלדעתם הוא מחייב את החברה.

ג. טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת שמפרט הפרימיום צורף בטעות להסכם המכירה של התובעים. 

עוד טוענת הנתבעת שקודם חתימת התובעים על הסכם המכר, ראו התובעים בעיניהם את הדירה שכבר הייתה מרוצפת, ולכן העובדה שלא טענו בענין זה דבר, מלמדת שהסכימו לרכוש את הדירה כפי שהיא "as is" ולא יכולה להיות להם כל טענה בענין.

בעת מסירת הדירה התקיים פרוטוקול מסירה בו נרשמו כל הדברים החסרים או הטעונים תיקון; בפרוטוקול זה לא הוזכרה כל טענה בדבר הריצוף. כיון שההבדל בין גודל המרצפות שבהן הדירה מרוצפת לבין גודל המרצפות שצריך להיות, לטענת התובעים, הוא בולט ומשמעותי, ודאי שהיה ניתן לגילוי על ידי התובעים. מכיון שלא העלו בענין זה כל טענה בפרוטוקול המסירה אינם יכולים לעלות כעת כל טענה בענין זה, זאת מכוח הנקבע בסעיף 9.12 להסכם המכר.

יתירה מזאת, גם בהתכתבויות שהיו לתובעים עם המשווק ועם מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת, לא הועלתה כל טענה בעניין הריצוף. גם בכתב התביעה הראשוני שהוגש לבית הדין לא הוזכר דבר בענין גודל המרצפות. 

בסעיף 4 לנספח שצורף להסכם המכר (להלן: ה'נספח להסכם') , אשר תאריך החתימה המופיע בו הוא 10.12.20, ישנה התייחסות מפורשת לריצוף ולדברים נוספים. 

ב'הואיל' השני בנספח זה נכתב במפורש, שבמקרה ותהיה סתירה בין הנכתב בו להוראות ההסכם על נספחיו, הנכתב בנספח זה הוא זה שיקבע ויגבר על כל שאר המסמכים. לכן, גם אם נכונה טענת התובעים שמפרט הפרימיום צורף בכונה תחילה, הרי שהנקבע בנספח זה (סעיף 4) גובר עליו.

בתגובת הנתבעת לסיכומי התובעים צרפה הנתבעת את המפרט שנחתם עם הקונה הראשון. גם במפרט זה גודל הריצוף שנקבע הוא 60*60, ומכאן ראיה נוספת שמעולם לא סוכם על גודל אחר לגבי הדירה הנזכרת.

ד. תגובת התובעים

התובעים טענו בסיכומיהם שפרשנות הנתבעת לסעיף 4 בנספח להסכם איננה נכונה. מלשון הסעיף יש ללמוד, שהנתבעת מתחייבת לספק לתובעים את כל בחירותיו של הקונה הראשון, וכפי שאמר ב"כ הנתבעת בדיון, שהתובעים 'נכנסו לנעליו' של הקונה הראשון. לכן, העובדה שהדירה הייתה מרוצפת בעת החתימה על הנספח להסכם לא משנה דבר. 

כיון שבמפרט הפרימיום המצורף להסכם המכר נקבע שהריצוף צריך להיות בגודל 80*80 ס"מ, הרי שעל הנתבעת לתקן ולהחליף את הריצוף הקיים תוך כדי פיצוי לנזק שיגרם כתוצאה מהתיקון.

אין לקבל את טענות הנתבעת שצירוף מפרט הפרימיום להסכם המכר הוא טעות, כיון שזו טענה שאין לה כל ראיה וגיבוי כלשהו.

ה. נושאי הדיון

מסגרת הלכתית משפטית ומשמעותה

המפרט שנחתם עם הקונה הראשון ומפרט ה'פרימיום'

ה'נספח להסכם'

האם יש תוקף ל'נספח להסכם' על פי חוק המכר (דירות)

ו. מסגרת הלכתית משפטית ומשמעותה

כיון שחוק המכר וחוק המכר (דירות) מסדירים את כללי המכר בין המוכר לקונה ומפרטים את חובות וזכויות כל אחד מהצדדים ודאי שיש לחוקים אלו תוקף, הן מהטעם שעל דעתם התקשרו הצדדים, והן מצד הכלל 'דינא דמלכותא דינא'.

בהחלטות המדיניות של בית הדין נקבע כך: 

במסמך "מדיניות: מעמדם של חוקי המדינה", סעיף 1(א) נקבע: "הכלל דינא דמלכותא - דינא, חל על חוקי מדינת ישראל ע"פ המגבלות של כלל זה".

במסמך "מדיניות: תבחינים לקבלת חוקי המדינה והדרך ליישמם" של בית הדין, נקבע כי חלק מהתבחינים למתן תוקף הלכתי לחוק המדינה הם:

א. חוק שנועד להתמודד עם בעיה בניגוד לחוק בסיסי שאין לו תוקף.

ג. חוק שיש בו התייחסות ייחודית לתחום ממוני מסוים.

חוק המכר (דירות) כולל התייחסות ייחודית לתחום ממוני מסוים, וכן נראה שהוא נועד להתמודד עם בעיית הקיפוח של רוכשי הדירות על ידי קבלנים. ולכן נראה שיש לו תוקף הלכתי.

ואכן, בפסק דין ארץ חמדה גזית 75030 שהפנו אליו התובעים, נקבע כך:

אשר על כן, מסתבר שיש תוקף הלכתי לסעיף 5(א) לחוק המכר (דירות) המגן על רוכש דירה מקבלן במקרה של איחור. בנוסף, יש תוקף גם לסעיף 7(א) המונע ויתור של הקונה על הזכויות שהחוק מעניק לו, כיון שללא סעיף זה אין משמעות לחוק. שהרי כמעט תמיד הקבלן מכתיב את החוזה, ובכך מתאפשר לו לקבוע תנאים שיקלו עליו ויקפחו את הרוכש.

ראו שם דיון במקורות השונים וכן את פסקי הדין הנוספים של ארץ חמדה גזית שהתבססו על פסק דין זה.

לענייננו, בסעיף 9.12 להסכם המכר ויתרו הקונים על זכותם להעלות טענה על אי התאמה שלא צוינה בפרוטוקול, בניגוד לזמן הניתן להם מכוח חוק המכר (דירות) להצביע על אי התאמה שהינו 'בתוך שנה ממועד העמדת הדירה לרשות הקונה' (4א (א)(1)), ולגבי ריצוף כשנתיים (סעיף 2 בתוספת לסעיף 4). משכך, דינו של סעיף 9.12 בחוזה המכר להיות בטל. 

לסיכום, יש תוקף הלכתי לחוק המכר (דירות) וכן לסעיפי החוק המוגנים מפני וויתור, ולכן אין תוקף הלכתי לסעיף 9.12 להסכם המכר.

ז. המפרט שנחתם עם הקונה הראשון ומפרט ה'פרימיום'

הנתבעת טענה שמפרט הפרימיום צורף בטעות להסכם המכר, והתובעים טענו שזו טענה ללא כל ראיה ולכן על הנתבעת לספק להם את כל המפורט שם.

בפועל, מהרשימה שבמפרט הפרימיום לא סופקו הפריטים הבאים: ריצוף בגודל 80*80, חיפוי "דקור" לניאגרה סמויה (סופק רק אחד). בנוסף, במפרט נרשם "ברז משודרג נשלף במטבח", התובעים כתבו שלא ברור במה מדובר, והם דורשים לדעת למה התחייבה הנתבעת והאם אכן היא סיפקה להם שדרוג זה. 

כפי שנזכר לעיל, התובעים טוענים שהנתבעת חייבת לספק להם את כל אשר התחייבה לקונה הראשון, כפי, שלהבנתם, בא הדבר לידי ביטוי במפרט ה'פרימיום', כיון שהם נכנסו בנעליו כלשון ב"כ הנתבעת בדיון.

דיון:

מפרט ה'פרימיום':

דעת בית הדין היא, שלא הובאו ראיות מספקות שבכוחן לדחות מפרט חתום שצורף להסכם המכר, ולכן מפרט הפרימיום הוא זה אשר מחייב את הנתבעת. 

קביעה זאת נכונה בלי קשר לתוכן המפרט שנחתם עם הקונה הראשון (ראו להלן). יש בכוחו של מפרט חתום לבטל התחייבויות קודמות ולקבוע הסכמות ותנאים חדשים בין הצדדים. 

המפרט שנחתם עם הקונה הראשון:

התובעים דורשים מהנתבעת לקיים את כל אשר נכתב במפרט הפרימיום, כפי שהתחייבה הנתבעת, להבנתם, אל מול הקונה הראשון. אולם, דרישתם לא ברורה; כיון שלטענת התובעים, הנתבעת התחייבה למפרט פרימיום אשר מחייב אותה, הרי שמסמך זה מחליף את המפרט אותו חתמה הנתבעת עם הקונה הראשון. אמנם יתכן ובחירת הקונה הראשון זהה למה שנכתב במפרט הפרימיום, אך התובעים לא סייגו את דרישתם למקרה זה בלבד. 

ועוד, לאחר שהוגש 'נספח עיקרי המפרט הטכני' בתגובת הנתבעת לסיכומי התובעת מתברר שגודל הריצוף שנקבע עם הקונה הראשון הוא 60*60 ס"מ.

שלא מן הצורך נעיר, שלטענת התובעים בדבר חובת הנתבעת לספק להם את כל המפורט במפרט שנחתם עם הקונה הראשון לא הובאה ראיה, מלבד פרשנותם את דברי ב"כ הנתבעת בדיון 'והם נכנסו בנעליו' (פרוטוקול עמוד 8 שורה 34).

את דברי ב"כ הנתבעת נראה לפרש על פי הקשר הדברים. ב"כ הנתבעת התכוין להסביר מדוע מרחב הבחירה של התובעים היה מצומצם בשונה מסתם רוכשים בפרויקט, וכדי לחזק דבריו ציין שהתובעים נכנסו בנעלי הקונה הראשון. אין לראות בדברים אלו התחייבות למלא אחר כל מסמך אשר נחתם על ידי הקונה הראשון.  בכך בית הדין מקבל את הסבר הנתבעת בסעיף 5 לתגובתה לסיכומי התובעים.

לסיכום, המפרט המחייב את הנתבעת הוא מפרט ה'פרימיום' בלבד ולא המפרט שנחתם עם הקונה הראשון. בכך, תביעת התובעים לפיצוי על סוג הכיור שהותקן נדחית.

ח. ה'נספח להסכם'

הצדדים נחלקו בפרשנותו של סעיף 4 ב'נספח להסכם', נצטט את לשון הסעיף:

הקונה מאשר שידוע לו שנבחר מטבח ושיש וחיפוי הקיר מעל השיש, וכי הוסבר לו וידוע לו שגם נבנו בדירה מחיצות, חשמל ואינסטלציה וריצוף, ולא יהיו לו כל דרישות וטענות בכל העניינים האלו שלא ניתנים לשינוי ובחירה.

התובעים טענו שסעיף זה מפנה לבחירותיו של הרוכש הראשון, שלהבנתם, אמורות להיות תואמות למפרט ה'פרימיום', ולכן דרשו שהנתבעת תמציא לידם את המפרט עליו חתם הקונה הראשון. 

לעומת זאת הנתבעת טוענת שאין הכונה להתחייבות כלפי הקונה הראשון, אלא לבחירות שבוצעו בפועל ונחזו לעיני הרוכשים קודם שחתמו על ההסכם. 

בפרק הבא נדון בטענה המשפטית העולה מפרשנות זאת, אך קודם לכן נתייחס למחלוקת הצדדים בכוונת הסעיף ובפירושו. 

דיון

בסוף הסעיף נכתב 'ולא יהיו לו כל דרישות וטענות בכל העניינים האלו שלא ניתנים לשינוי ובחירה'. בית הדין מקבל את פרשנות הנתבעת למשפט זה.

לשון זאת מלמדת שהמצב של הדירה ביחס לדברים המפורטים כבר נקבע ולא ניתן לשנות זאת, דהיינו, לעניין הדברים המפורטים בהסכם לא יהיו לתובעים שום תביעה היות והם קונים את הדירה 'as is', משכך, הרוכשים מאשרים שזה המצב, וכן שלא יהיו להם בעתיד שום דרישות לגבי זה.

פרשנות התובעים נוחה יותר ביחס לתחילת הסעיף שם נכתב: 'הקונה מאשר כי ידוע לו שנבחר..', אולם מהמשך הסעיף יש ללמוד שכונתו היא כפרשנותה של הנתבעת. 

בהמשך הסעיף נאמר 'וכי הוסבר לו וידוע לו שגם נבנו בדירה מחיצות, חשמל ואינסטלציה וריצוף', כאן מפורש שהקונה יודע שלא רק שהריצוף נבחר אלא גם נבנה – ועל דעת כן חתמו התובעים על נספח זה. 

נוסיף, שלאחר שהומצא לבית הדין המפרט שנחתם עם הקונה הראשון, נמצא שהריצוף שבדירה עונה על מה שנקבע במפרט זה, כך שגם לפי פרשנות התובעים את סעיף 4 ב'נספח להסכם' יש לדחות את תביעתם בעניין הריצוף. 

דרישת התובעים לגבי הריצוף יכולה להתבסס על מפרט הפרימיום בלבד.

לסיכום, פירושו של סעיף  זה הוא, שלא יהיה ניתן לטעון טענות ודרישות ביחס למה שבזמן החתימה על ה'נספח להסכם' כבר היה בנוי.

ט. האם יש תוקף לנספח על פי חוק המכר (דירות)

אמנם, כעת יש לדון האם יש תוקף להתניה זאת שב'נספח להסכם' או שדינה להיות בטלה מכוח חוק המכר (דירות).

בסעיף 12 לחוק המכר נקבע:

אין הקונה זכאי להסתמך על אי-התאמת הממכר כאמור בסעיף 11 (להלן – אי-התאמה) אם ידע עליה בעת גמירת החוזה.

ההגיון של סעיף זה ברור והוא שאמנם על המוכר להתנהג באופן הגון ולפרט בפני הרוכש הפוטנציאלי את כל המידע הרלונטי עבורו. בהתאמה, גם הקונה מחוייב להתנהל באופן הגון ובמידה שידע בעת המכירה על אי התאמה שקיימת בנכס הנמכר, ואף על פי כן בחר לבצע את הרכישה, אין לו לבוא בטענה של אי-התאמה לאחר המכירה. 

כאמור, דרישת התובעים נשענת על מפרט ה'פרימיום' שנחתם עמם ולטענתם לא ניתן להתנות כנגדו. 

כנראה שביחס לסעיף זה בחוק המכר סבורים התובעים שאינו חל במקרה שלפנינו כיון שהממכר  שלגביו נסובה המחלוקת היא דירה הרי שהחוק הרלונטי הוא חוק המכר (דירות).

מנגד, הנתבעת טוענת שהנספח להסכם התייחס במפורש למצב בו התרחשה המכירה שלפנינו. כיון שהדירה כבר הייתה בנויה, נכתב במפורש נספח זה כדי למנוע תביעות של אי התאמות שעלולות להיות. דבר זה מפורש ב'הואיל' השני בהסכם ובמפורט בסעיף 4 הנזכר.

דיון

בהלכה נקבע כי לא תעמוד לקונה טענת מקח טעות עקב אי התאמה כאשר ידע את מצבו של הממכר (חוקי התורה: מקח טעות עקב אי התאמה, סעיף 23):

יש נסיבות שבהן יש להניח כי המפסיד מאי ההתאמה מחל על זכותו לסעד בגין מקח טעות, מתוך אומדן דעתו, אף בלא אמירה מפורשת מצידו, כגון:

א. כאשר המפסיד ידע על אי ההתאמה בעת כריתת ההסכם או מימושו,[58] או כאשר מסתבר שידע על אי ההתאמה.

הלכה זו דומה מאד למה שנקבע בחוק המכר שהוזכר לעיל. 

כעת השאלה היא מה היחס בין הלכה זו לחוק המכר (דירות). 

לדעת בית הדין יש לקבל את טענת הנתבעת בענין זה ולקבוע שחוק המכר (דירות) עולה בקנה אחד עם הלכה זו ועם חוק המכר.

למרות שבמקרה שלפנינו הלכה היא שעל פי חוק המכר (דירות) יש לקונה הגנה שאינו יכול להתנות עליה כפי שנכתב לעיל בסעיף ו, אין משמעות הדבר שאין כל דרישה או ציפייה מהקונה. 

במקרה וקונה ראה לפני רכישתו את הנכס העומד למכירה והבחין באי התאמות בין תנאי המכר לנכס עצמו, אינו יכול לבצע את הרכישה ולאחר מכן לבוא בדרישות מסויימות מהמוכר הנובעות מאי התאמות כלשהן. 

הוא הדין במקרה שלפנינו. כיון שהתובעים ראו את הדירה קודם הרכישה והסכימו לחתום על רכישתה ביודעם שזהו מצבה, אינם יכולים כעת לבוא בטענת אי התאמה. 

כמסקנה זאת נכתב גם בפסק דין של בית המשפט (ת"א 37359-06-16 אילן ושרית נס נ' נאות מזרחי בע"מ) נצטט מלשונו:

בפסק הדין ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ פד"י נו (5) 198,  נדרש בית המשפט לתחולת סעיף 12 לחוק המכר הכללי הקובע כי קונה אינו זכאי להסתמך על אי התאמה שידע עליה בעת כריתת החוזה אף על חוק המכר דירות אשר הינו קוגנטי. פסק הדין קבע כי אף והוראות חוק מכר דירות הינן קוגנטיות נראה שסעיף 12 לחוק המכר חל אף על אי התאמה לפי חוק המכר דירות, תחולה אשר אינה סותרת את הקוגנטיות של החוק, אלא מוחלת כחלק מהכללים התוחמים את זכויות הקונה לפי חוק המכר דירות ובדינים הכלליים. היינו, כי אין בהוראות חוק המכר דירות כדי לאיין את דיני המכר הכלליים כל עוד דיני המכר הכלליים עולים בקנה אחד עם הוראות חוק המכר דירות. עם זאת, פסק הדין מדגיש כי "לאור תכלית חוק מכר הדירות והשאיפה להבטיח שהעסקה תשקף את הרצון המיודע והמלא של הקונה, יש ליישב את התנאי של ידיעת הקונה בדבר אי ההתאמה באופן דווקני, ולא כקונה סביר. נדרשת ידיעה קונקרטית על פגם או פגמים ספציפיים. כך למשל, ראיית הדירה לפני קנייתה אינה פוטרת את המוכר מאחריות לבניית הדירה שלא ע"פ התקנים הרלוונטיים אלא אם המוכר יידע את הקונה כי הדירה נבנתה בניגוד להם ועדיין בחר הקונה להתקשר בחוזה.

הרי שככל וראו התובעים את הדירה לפני חתימת ההסכם, לא עומדת להם ההגנה העולה מחוק המכר (דירות) (סעיף 2 בתוספת לסעיף 4).

השאלה הנוספת העומדת לפתחנו בהקשר זה היא, האם עומדת להם הטענה שבהיות ובמפרט ה'פרימיום' נכתב שהריצוף שיהיה בדירה הוא 80*80 ס"מ הרי שסמכו על כך שישנה התאמה בין הריצוף שבדירה לזה שבמפרט וככל שישנה אי התאמה עומד להם הזמן הקצוב בחוק להודיע על אי התאמה זו, או שמא כיוון שראו את הדירה, ההנחה היא שריצוף בגודל 60*60 ס"מ ניכר לעין הדיוט ושונה הוא מהותית בגודלו מריצוף של 80*80 ס"מ ומשכך ההנחה היא שידעו על כך ושוב לא עומדת להם ההגנה שבחוק מכר (דירות).

נחזור ללשון חוק המכר (סעיף 12),

אין הקונה זכאי להסתמך על אי-התאמת הממכר כאמור בסעיף 11 (להלן – אי-התאמה) אם ידע עליה בעת גמירת החוזה.

המושג "ידע עליה", עניינו להתפרש כ"ידע עליה" או "אמור היה לדעת עליה" ככל ויש ביכולתו של  הדיוט לדעת על אי התאמה זו, ולאפוקי אי התאמה שרק מומחה יכול להדרש אליה. כך נקבע גם בהלכה שכל מום שיש ביכולת הלוקח להבחינו, ולא עשה כן, אין המקח חוזר (עיין בשלחן ערוך חושן משפט סימן רלב סעיף ג ובסמ"ע ס"ק י).

מן הכלל אל הפרט – במקרה זה נכתב במפורש בנספח כי בוצע כבר ריצוף והתובעים הסכימו לקנות את הדירה כפי שהיא. ממילא, הם אינם זכאים לדרוש את החלפת הריצוף.

אשר על כן, אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי התובעים סברו וקיבלו את מצב הדירה כפי שהיתה בעת חתימת החוזה איתם, ולכן אינם זכאים לריצוף בגודל 80*80.

יא. השלמת חובות הנתבעת

כפי שנכתב לעיל, ישנם שני דברים נוספים במפרט הפרימיום שעל הנתבעת לספק לתובעים. 

ברז נשלף במטבח

בעת החתימה עדיין לא הותקן ברז במטבח, ולכן ברור שאין הנספח להסכם מתייחס אליו. 

בעניין זה הנתבעת טענה בדיון שהברז שסופק הוא אכן נשלף, ויש להבין שהסגנון המופיע בשידרוגים הוא לפעמים שיווקי.

כיון שגם לתובעים לא ברור שפרט זה לא סופק להם, בית הדין מקבל את דברי הנתבעת. המוציא  מחברו עליו הראיה, כל שכן במקרה שהתובע עצמו לא תובע באופן ברור.

חיפוי "דקור" לניאגרה סמויה

חיפוי לניאגרה.

בנושא זה נחלקו הדעות בבית הדין.

דעת הרוב :

גם אם בעת החתימה הוא כבר הותקן לא נראה שלקונה הדיוט בהכרח תהיה הבנה במה מדובר, והדיון על כך במהלך הדיון יוכיח (ראו פרוטוקול עמוד 11 שורות 28-32). לכן ההגנה מכוח חוק המכר (דירות) קיימת כאן, כך שגם אם היה מפורש שהתובעים מוותרים על תביעה בענין זה לא היה לויתורם משמעות.

הנתבעת לא התייחסה לכך, כיון שלטענתה מפרט הפרימיום לא מחייב אותה. לאחר שהוכרע שמפרט הפירמיום מחייב את הנתבעת, הרי שעליה להשלים את החסר ולחלופין לפצות על כך שהדבר לא סופק.

בתשובה לשאלת בית הדין מהי העלות של חיפוי דקור השיבה הנתבעת שהעלות המשוערת היא בטווח של 300-600 ₪, זאת מחמת השינויים של מחירי האריחים וכן של שעת עבודה במסגרת הנתונים בנידון דידן.

לדעת בית הדין יש להכריע לפי השער הגבוה שהציעה הנתבעת בעיקר בגלל הנתונים בנידון שלפנינו. בנוסף, על סכום זה יש להוסיף את העלות של פירוק האריחים הקיימים.

לכן, בית הדין קובע שעל הנתבעת לפצות את התובעים בסכום של 750 ₪ עבור סעיף זה.

דעת המיעוט:

כפי שנכתב בסעיף הקודם, פרשנות לשון סעיף 12 לחוק המכר היא, שכל שידע הקונה או היה יכול לדעת, מאי התאמה שבמכר, אינו זכאי להסתמך עליה ולא תהיה לו כל טענה כלפיה.

התובעים ראו את הדירה, הם הבינו שמדובר בדירה שבנויה בחלקה הניכר, הם גם חתמו על מפרט 'פרימיום' שמפרט בצורה ברורה איזה דברים הם אמורים לקבל במסגרת מפרט זה. היה מצופה מהם לעמוד על המפרט ולבדוק את התאמתו לנמצא בשטח. הרי הם לא חשבו ולא ציפו שבהתאם למפורט במפרט זה יבוצעו שינויים ממה שנמצא כרגע בדירה, הם לא חשבו שיעקרו את הריצוף וישימו אחר במקומו וכן לא חשבו שיפרקו קרמיקות וישימו אחרות במקומן. משכך, עליהם חלה החובה לבדוק את התאמתו של מפרט ה'פרימיום' למה שנמצא בפועל בשטח. מאחר שלא מדובר על בדיקת מומחה, אלא, בדיקה שיכולה להתבצע גם על ידי הדיוט, כך היא ההלכה (שם רלב, ג ובסמ"ע ס"ק י בשם המ"מ) שעל הלוקח לבדוק את המצאות המום במקח וכך הוא סעיף 12 לחוק המכר.

לסיכום, על פי דעת הרוב, על הנתבעת לפצות את התובעים בסכום של 750 ₪ עבור סעיף זה.

יב. הוצאות משפט

התובעים שילמו אגרה בסך 2,850 ₪ מדיניות בית הדין היא שכאשר שני הצדדים התנהגו באופן סביר האגרה מתחלקת בין הצדדים באופן שווה, לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעים סך 1425 ₪ עבור החזר חצי מהאגרה.

יג. החלטות

התביעה להחלפת הריצוף – נדחתה.

התביעה לפיצוי בגין ברז נשלף – נדחתה.

הנתבעת חייבת לשלם לתובעים סך 750 ש"ח עבור חיפוי דקור לניאגרה.

הנתבעת חייבת לשלם לתובעים 1425 ₪ עבור החזר אגרה.

סה"כ על הנתבעת לשלם לתובעים 2,175 ₪ וזאת עד לתאריך ט"ו חשוון תשפ"ג, 09 בנובמבר 2022.

ניתן לערער על פסק דין זה עד לתאריך ח' חשוון תשפ"ג, 02 בנובמבר 2022.

ואמת והשלום אהבו

פסק דין זה ניתן ביום ג' תשרי תשפ"ג, 28 בספטמבר 2022

בזאת באנו על החתום

_____________________

הרב דורון אלון

_____________________

הרב יוסף כרמל, אב"ד

_____________________

הרב מבורך טויטו