הגשת תביעה צור קשר עם בית הדין לתשלום אגרה

תגיות

אומדןאונאהאחריות למוצראסמכתאבורביטוחבר מצראגרמא וגרמידברים שבלבדיווח לרשויותדין נהנהדיני חברותדיני חוזיםדיני עבודהדיני ראיותהודאההוצאה לפועלהוצאות משפטהטעיה בעסקההיתר עסקאהיתר פניה לערכאותהלוואההלנת שכרהמחאה (שיק)הסכם בכפייההסתמכותהפרת הסכםהקדש וצדקההשבת אבידההשכרת דירההשכרת רכבהתחייבותהתחייבות למכרהתיישנותזיכיון ורישיוןזכויות יוצריםחוזיםחוק המדינהחוקי המגןחיוב בסכום שלא נתבעחתם מבלי להביןטאבוטוען ונטעןטענת השטאהלפנים משורת הדיןלשון הרעמוניטיןמחוסר אמנהמחילהמיסיםמכר רכבמכת מדינהמנהגמניעהמניעת רווחמפקח בניהמקום הדיוןמקח טעותמקרקעיןמשפט מנהלינאמנותנזיקיןנזקי גוףסדר הדיןסיטומתאסיטראיסילוק ידעד מומחהערבותערעורעשיית דין עצמיתפיטורי עובדת בהריוןפיצויי פיטוריןפרשנות חוזהפשרהצו מניעהצוואה וירושהקבלנותריבית והצמדהשבועהשומר שכרשומריםשומת נזיקיןשותפותשידוכיםשכירות דירהשכניםשמירהתאונות דרכיםתביעה ע"פ רישומי התובעתחרותתיווךתנאיםתקנת השוקתשלומי איזון
ארץ חמדה

טענות יזם שקבלן גרם נזקים באתר הבניה 75003-3

תקציר

הנתבעת היא חסרה יזמית שבנתה 12 יח"ד ביישוב מסוים. הנתבעת העסיקה קבלן ראשון וסילקה אותו. בהמשך היא שכרה את התובע שהוא קבלן בנין כדי להשלים את העבודה. הצדדים הסכימו שהתובע יתחיל בעבודה במהלך ניהול המו"מ. לאחר שהמו"מ נכשל עזב התובע טרם שהעבודה הסתיימה. בפס"ד ראשון נפסק שהתובע זכאי לתשלום עבור שווי עבודתו אך לא על פי החוזה שלא נחתם. בפס"ד שני נקבע כמה חייבת הנתבעת לתובע עבור העבודה שביצע. בפס"ד זה נדונה טענת הנתבעת שהתובע הזיק לאתר הבניה. נפסק כי יש להפחית מהסכום שחייבת הנתבעת לתובע סך 20 א' ש"ח עבור עבודה באיכות נמוכה.

פסק דין סופי

בעניין שבין

לבין

קבלן בניין - התובע

חברה יזמית - הנתבעת

א.    רקע

הנתבעת היא יזם [והנתבע הוא הבעלים של הנתבעת], והתובע הוא קבלן. הנתבעת בנתה 12 יחידות דיור ביישוב מסוים. שלושה קבלנים עבדו באתר בזה אחר זה, כאשר התובע היה הקבלן השני.

בפס"ד חלקי שניתן בתיק זה נקבע שלא נחתם חוזה בין הצדדים. בדיון שהתקיים בתאריך א' שבט תשע"ו (פרו' 4 עמ' 3-4) הסכימו הצדדים (שם, עמ' 4):

התובע זכאי לקבל החזר הוצאות או תשלום עבור שבח – הגבוה מבין שניהם. וזאת, לאחר הפחתה עבור נזקים שנגרמו לנתבעת ולאחר הפחתה של מה שכבר שולם.

בהחלטה שהתקבלה בתאריך ט"ז שבט תשע"ז שעסקה בתביעות של התובע עבור ההוצאות שלו נקבע כך:

1. בפנינו פתוחה ועומדת תביעה נגדית של הנתבעת בטענה שהתובע גרם לנזקים באתר. אם התביעה הנגדית תידחה, הרי שהנתבעת תהיה חייבת לתובע 428,454 ₪ + מע"מ עבור עבודתו (בית הדין מזכיר לתובע כי אין טעם להוכיח שהשבח היה גדול מההוצאות).

2. הנתבעת כבר שילמה לתובע סך 180,000 ₪ + מע"מ, ויש לנכות סכום זה מהחוב.

בהחלטה זו נעסוק בתביעה הנגדית של הנתבעת לפיצוי עבור נזקים שהיא טוענת שהתובע גרם לה. לשם הפשטות בלבד תכונה התובעת שכנגד – "הנתבעת", ואילו הנתבע שכנגד יכונה "התובע".

ב.     טענות הנתבעת

טרם שנפרט את טענות הנתבעת בסיכומים, נזכיר את תמצית טענותיה כפי שעלו בשלבים מוקדמים יותר של ההליך.

דו"ח אברהמי – הנתבעת הגישה דו"ח של אינג' אברהמי אשר כותב בדו"ח כי הוא סייר באתר 22.09.14. הדו"ח נחתם על ידי אינג' אברהמי בתאריך 15.12.14.

אינג' אברהמי מפרט בדו"ח (החל מעמ' 15) את הליקויים אותם הוא טוען שמצא בכל אחת מהדירות שבפרויקט. הוא מסכם את עלות כלל התיקונים ב-280 אש"ח + מע"מ (עמ' 56).

באחת מישיבות בית הדין נאמר כך (פרו' 5, עמ' 6):

דיין: האם [התובע] שבר משהו שהיה בנוי כשהוא נכנס?

[בנו של הנתבע]: לא.

לבקשת בית הדין הגישה הנתבעת טבלת אקסל המסכמת את ההוצאות שלה על הפרויקט, וכן אסמכתאות. לדבריה, עלות הפרויקט חרגה באופן ניכר מהעלות המתוכננת עקב התנהלותו של התובע, ולכן הוא לא זכאי לשכר כלשהו.

בישיבה האחרונה העיד אינג' מ' (כתוארו כיום, הנ"ל השלים את לימודיו רק לאחרונה) מטעם הנתבעת. אינג' מ' היה נציג הנתבעת באתר בתקופת עבודתו של התובע ולטענת הנתבעת גם לאחר עזיבת התובע, עד להשלמת הפרויקט.

טרם לישיבה אינג' מ' שלח תצהיר לבית הדין, ובו כתב שהחל מהשבוע השני של חודש יולי 2014, ובמיוחד בימים האחרונים לפני עזיבת האתר (העזיבה היתה בתאריך 07.08.14) – "העבודות של [התובע] בוצעו בצורה רשלנית וברמה נמוכה וירודה, תוך התפרסות מקסימלית ורוחבית באתר, מתוך כוונה לייצר ולדרוש כמה שיותר תשלומים בגין עבודות שכביכול בוצעו ולא מתוך כוונה להשלים את הפרויקט. בעבודות אלה נפלו ליקויים ופגמים רבים אשר חייבו את [הנתבעת] לבצען מחדש".

באותו תצהיר ישנה רשימה של ליקויים בכל אחד מהבתים בנפרד, כאשר מוסכם כי יש פערים בין רשימת הליקויים המופיעה בדו"ח אברהמי לזו המופיעה בתצהיר מ'. בסוף התצהיר העריך אינג' מ' כי עלות התיקונים של הליקויים להם אחראי התובע עומדת על 216 אש"ח + 45 אש"ח עבור חומרים + 13.5 אש"ח עבור תשלום לחשמלאי ואינסטלטור + 46 אש"ח עבור משכורות לחודשיים עבודה לאינג' מ' עצמו ולמנהל האתר.

בישיבה עצמה אינג' מ' טען שיש בידיו רשימת ליקויים שביצע התובע באתר, אותה כתב לעצמו בזמן אמת. לדבריו, לאחר הסיור של אינג' אברהמי, כאשר החלו העבודות להשלמת הפרויקט התגלו לקויים נוספים בנוסף לליקויים המוזכרים בדו"ח אברהמי.

בסיכומיה, כתבה הנתבעת כך:

הנתבעת הגישה אסמכתאות לנזקים שנגרמו לה, וכעת נטל הראיה מוטל על התובע.

הפער בין דו"ח אברהמי לתצהיר מ' נבע מכך שהתגלו ליקויים נוספים לאחר ביצוע דו"ח אברהמי. וכן בגלל שאינג' אברהמי התייחס רק לנזקים מובהקים ולא למקרים בהם העבודה לא הושלמה.

בנו של הנתבע אמנם אמר בכנות כי התובע לא גרם נזק לבתים כפי שהוא קיבל אותם מהקבלן הראשון, אולם, אין בכך כדי לסתור את הטענה שהתובע עבד באופן כזה שגרם נזק לנתבעת.

התובע טען שהנתבעת ביצעה לאחר עזיבתו עבודות באתר מעבר למה שסוכם איתו. הנתבעת מכחישה זאת, וטוענת כי התובע לא הראה ולו מקרה יחיד שכזה.

חובתו של קבלן לתקן ליקויים בעבודתו.

 הנתבעת הוכיחה את נזקיה בעזרת דו"ח אברהמי, תצהיר מ' ועדותו, ובעזרת רישום הוצאות הפרויקט.

לגבי רשימת ההוצאות של הנתבעת – התובע העיר על כמה פריטים בודדים והנתבעת הודתה כי אכן הם שייכים לפרויקטים אחרים והם הוצאו מהחישוב.

התובע התווכח לגבי פריטים בודדים בלבד, ומכאן שהוא הודה ברוב הרשימה.

התובע טען עוד שחלק מהליקויים בוצעו על ידי הקבלן הראשון, אולם, הדבר אינו מסתבר כיוון שחזקה על התובע שהיה מעיר על כך בעת שנכנס לעבודה.

התובע טען עוד כי חלק מהליקויים בוצעו לאחר שהוא עזב את הפרויקט, אולם, לטענת הנתבעת טענה זו סותרת טענה קודמת של התובע כי הפרויקט היה על סף סיום. וכן אינג' מ' העיד כי היה פיקוח צמוד מטעם הנתבעת על הפועלים לאחר עזיבת התובע כך שלא יתכן שנזק כזה היה מתרחש מבלי שהנתבעת היתה יודעת על כך.

הנתבעת דוחה גם את טענת התובע כי עלות השלמת העבודה על ידי הנתבעת מופרזת, וזאת לאור האסמכתאות שהגישה לכל הוצאה. ואם יטען התובע כי ניתן היה לבצע את העבודה במחיר זול יותר – עליו נטל הראיה.

בעניין חישוב הנזק, הנתבעת הציעה שלוש דרכים שונות:

השוואה לעלות הפרויקט כפי שסוכמה עם הקבלן הראשון – על פי דרך זו עלות הפרויקט חרגה בסך שבין 644 אש"ח לבין 876 אש"ח מהעלות המקורית.

עלות הנזקים שגרם התובע – על פי דרך זו הנזק עומד על 320.5 אש"ח (החישוב בוצע על בסיס תצהיר מ').

הערכת עלות כל נזק בנפרד – בעניין זה הנתבעת כתבה שאמנם זוהי דרך המלך אך יש קושי להגיע לנתונים אמינים, אולם, אם ביה"ד יחליט היא תפעל ברוח זו.

לסיום העירה הנתבעת כי היחס בין עלות העבודה לעלות החומרים הוא 1/3 עבודה ו-2/3 חומרים ואם יש צורך היא תוכיח טענה זו.

למעשה דרשה הנתבעת בכתב התביעה הנגדית פיצוי בסך 455,240 ₪ עבור הנזקים שנגרמו לה, ע"פ הפירוט הבא:

280 אש"ח + מע"מ ע"פ דוח אברהמי.

30 אש"ח בגין הזמן והמשאבים בהתנהלות מול התובע.

50 אש"ח בגין העיכוב בהשלמת הפרויקט.

44,840 ₪ עלות חוות דעתו של אינג' אברהמי.

ג.      טענות התובע

גם כאן, טרם שנפרט את טענות התובע בסיכומים נחזור על דברים שנאמרו במהלך ההליך.

במהלך הדיונים טען התובע:

א.      כי הוא עבד באופן תקין לחלוטין, והמפקח מטעם הנתבעת לא העיר לו.

ב.       חלק מהליקויים עליהם הצביע אינג' אברהמי נעשו על ידי הקבלן הראשון.

ג.        חלק מהליקויים עליהם הצביע אינג' אברהמי אינם ליקויים אלא עבודות שלא הסתיימו כיוון שהוא סולק מהאתר.

ד.       בחלק מהמקרים נכתב שישנם ליקויים בנוגע לעבודות שהנתבעת אישרה קודם לכן ושילמה עליהן לתובע.

ה.      בחלק מהמקרים התובע טוען שביצע את העבודה בהתאם להוראות שקיבל מנציגי הנתבעת.

ו.        לגבי חלק מהפריטים טוען התובע כי מדובר בטעות (למשל, בנוגע למרפסות שכלל אינן קיימות בחלק מהדירות).

ז.        לבסוף, התובע הודה שאמנם יתכן וישנם ליקויים, אך לא מעבר למקובל, ואילו הוא היה ממשיך בעבודה הוא היה מתקן אותם.

בסיכומים הוסיף התובע וטען כך:

א.      בנו של הנתבע הודה שהתובע לא הזיק לעבודות בפרויקט.

ב.       ביה"ד שלח לצדדים מסמך תובנות-לכאורה בו הועלתה הטענה כי חישוב כלל ההוצאות על הפרויקט חרג ב-10% בלבד מהמתוכנן. כיוון שחריגה כזו היא סבירה הרי שלא נגרם לנתבעת כל נזק.

ג.        ביה"ד הודיע לנתבעת כי עליה להפריד בליקויים המוזכרים בדוח אברהמי בין ליקויים לבין עבודות שלא הושלמו. למרות זאת, הנתבעת עמדה על כך שכל מה שמופיע בפרק 3 לדו"ח אברהמי הוא בגדר ליקויים.

ד.       בית הדין כתב בהבהרה לנתבעת, שעליה להוכיח "שהתובע ביצע עבודות ברמה נמוכה כל כך שהן שונות מהעבודה אותה נדרש לבצע".

ה.      כמו כן ביה"ד המליץ לנתבעת להוכיח את הנזק על ידי חישוב העלויות הכוללות של הפרויקט ולא על ידי הוכחת ליקוי זה או אחר.

ו.        התובע ביקש מהנתבעת להזמין לעדות את מר א', את מנהל האתר מטעם הנתבעת ואת אינג' אברהמי והיא לא עשתה זאת.

ז.        בעדותו של אינג' מ' הוא טען לסכום נזק דומה להפליא לסכום שקבע אינג' אברהמי, אף שכל אחד מתבסס על פריטים שונים, מה שמעלה חשש לאמינות עדותו.

ח.      אין לקבל את חוות דעתם של המומחים מטעם הנתבעת כיוון שהם לא העידו בפני בית הדין, בניגוד להלכה ובניגוד לחוק, כמו כן שניהם קבלו שכר מהנתבעת מה שפוגע באמינותם.

ט.      לגבי עדותו של אינג' מ' – הלה טען שהוא התבסס על רשימות אישיות שלו שלא הוזכרו עד לדיון השישי, וכן לדבריו, הוא ביקר באתר לסירוגין ולא באופן רציף. הוא עצמו הודה שאינו יכול להעיד באופן סדור על הליקויים בעבודתו של התובע, וכן לא הסביר את הפערים בשתי העדויות שלו. באופן נקודתי, הוא טען שהיו עלויות של חשמלאי ואינסטלטור אבל לא ידע באיזה חשמלאי מדובר וכדומה.

י.        מכל זה עולה חשש שאינג' מ' התבקש להעיד לטובת מעסיקו והוא נוגע בדבר. כמו כן, הוא אינו יודע מה היו הליקויים אלא מה היו העלויות, כלומר, הוא מעיד על התייקרות הפרויקט.

יא.    בנוסף, בתחילה הנתבעת כלל לא הזכירה שהיה הסכם עם הקבלן השלישי וכן לא הזכירה את הרשימות האישיות של אינג' מ'. מה שמעלה חשש לגבי אמינות מסמכים אלה, ומהווה הרחבת חזית שאינה לגיטימית.

יב.     בנוסף, התובע מכחיש את הטענות לליקויים עליהם העיד אינג' מ' – חלק מהפריטים לא בוצעו על ידי התובע, וחלקם היו ליקויים נקודתיים שאותם הוא היה מתקן אילולא סולק מהאתר.

יג.      בנוסף, אינג' מ' הודה בדיון שהוא לא העיר לתובע על הליקויים בזמן אמת (פרו' 6 עמ' 3, שורות 11-18).

יד.     בעדותו של הנתבע הוא טען שהפרויקט התייקר, אולם, כל ראיותיו הן נסיבתיות ולא די בהן כדי להוציא ממון.

טו.    התובע הצביע על נקודות שמעוררות ספק לגבי אמינות טענות הנתבע.

טז.    התובע טוען שאין לחייב אותו במע"מ כיוון שהנתבעת מזדכה על המע"מ.

יז.      התובע טוען שאין לחייב אותו על העיכוב בהשלמת הפרויקט כיון שלא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים.

יח.    התובע דורש לחייב את הנתבעת בהוצאות בסך 70,000 ₪ כיוון שהתנהלותה היתה בלתי סבירה.

יט.    בנוסף, התובע דרש לקבל 5% הצמדה על החוב של הנתבעת לתובע.

ד.     נושאי הדיון

1.      על אילו נזקים יש לחייב יורד ברשות"?

2.      הראיות על הנזקים שנגרמו לנתבעת.

3.      אילו סוגים של נזקים גרם התובע לנתבעת?

4.      הנזק שגרם התובע לנתבעת.

5.      הוצאות משפט.

ה.    על אילו נזקים יש לחייב "יורד ברשות"?

לאור הקביעה בפס"ד מתאריך ט"ז שבט תשע"ז שהתובע הוא "יורד ברשות", עולה השאלה המשפטית: על אילו נזקים יש לחייב "יורד ברשות"?

ברור ש"יורד ברשות" חייב לשלם על נזק מכוון לרכושו של בעל הנכס, אולם, כפי שהוזכר לעיל, בנו של הנתבע הודה שהתובע לא שבר מה שהיה בנוי בעת שהוא קיבל את הנכס. את הטענות לליקויים מצד הנתבעת ניתן לחלק לכמה חלקים:

1.      נזק בידיים לאמבטיות – בכך שהפועלים עמדו בתוכן לאחר ההתקנה.

2.      ליקויים, כגון, שיפועים הפוכים או לא-מספיקים וכדומה.

3.      ביצוע עבודות שלא ע"פ הסדר, כגון, צביעת קיר טרם זמנו. לטענת הנתבעת עבודות אלה בוצעו כדי ליצור מצג שווא של התקדמות בעבודות.

כפי שהתובע כתב, ביה"ד הבהיר לנתבעת שעליה להוכיח "שהתובע ביצע עבודות ברמה נמוכה כל כך שהן שונות מהעבודה אותה נדרש לבצע". הסיבה לכך היא ש"יורד ברשות" זכאי לתשלום עבור ההוצאות שלו או עבור השבח – הגבוה מבין שניהם. משמעות הדברים היא שיתכן מצב בו "יורד ברשות" יקבל תשלום למרות שהוא לא גרם כל תועלת לבעל הנכס. הסברה היא שבעל הנכס הסכים לעבודה ללא הסכם וללא תנאי ולכן עליו לשלם למי שעבד גם אם לא הועיל. זאת, בתנאי שאכן העבודה היתה "ברשות", כלומר, בהתאם לבקשת בעל הנכס ובהתאם למקובל.

כאשר מדובר על בנייה, מקובל מאד שישנם ליקויים והקבלן מתקן אותם. הדבר עולה מטענת הנתבעת שהסיכום עם התובע כלל גם אחריות בדק, שמשמעותה אחריות לתיקון ליקויים אם יתגלו. ולכן, לא ניתן לראות בעצם קיומו של ליקוי ראיה לכך שהעבודה בוצעה שלא "ברשות".

רק כאשר ישנה הוכחה שהעבודה בוצעה בניגוד להוראות של בעל הנכס או בניגוד למקובל – יש בכך כדי להגדיר את העבודה כעבודה שלא ברשות. אם אכן העובד יוגדר כ"יורד שלא ברשות" אזי הוא יהיה זכאי להוצאות ובלבד שלא יהיו גבוהות מהשבח שגרם לבעל הנכס.

לסיכום, עובד ללא הסכם חייב לשלם על נזק בידיים. כמו כן, הוא יוגדר כ"יורד ברשות" גם אם יתגלו ליקויים בעבודתו. רק אם יתברר שהעבודה בוצעה בניגוד להוראות בעל הנכס או בניגוד למקובל העובד יוגדר כיורד שלא ברשות.

ו.       הראיות על הנזקים שגרם התובע לנתבעת

הנתבעת הגישה דוחות של מהנדסי ליקויים מטעמה, הגישה תמונות שלטענתה צלמה לאחר שהתובע עזב את האתר, וכן הזמינה לעדות את אינג' מ'. הנתבעת טענה שבמצב כזה נטל הראייה עובר לתובע.

התובע טען שאין לקבל את הדוחות כיוון שהמומחים לא העידו בפני ביה"ד, כמו כן, אין לקבל את התמונות כיוון שהצלם לא נחקר ולא ברור מתי הן צולמו. בנוסף, אין לקבל את עדותו של אינג' מ' מכמה סיבות ובכלל זה בגלל שהיו בה סתירות פנימיות ובגלל שנטען שהיו לאינג' מ' רשימות אישיות שלא הוזכרו קודם לכן. הנתבעת הגיבה לכך באריכות בתגובתה לסיכומים.

למעשה, בית הדין סבור שיש לדון בגופן של הראיות ולא בטענות הנוהליות שהעלה התובע.

1. בעניין הדוחות שהגישה הנתבעת יש להעיר כי יש קושי לקבל ללא ביקורת דו"ח מומחה מטעם אחד הצדדים שקיבל על כך תשלום. בעניין זה יפים דבריו של השופט אליקים רובינשטיין (ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל) שתיאר את רמת האמינות של מומחים מטעם הצדדים:

אפתח בהערה, כי תיק זה מדגים באופן שכמעט אין למעלה הימנו את מה שבעיני הוא כשל קשה בשיטה הנוהגת בתביעות מעין אלה, של חוות דעת רפואיות משני הצדדים. מבלי לפגוע באיש, אין בר דעת יכול שלא להתרשם בתיקים רבים, כי תוכן חוות הדעת קשור במזמין. בולט הפער בין חוות הדעת ש"במקרה" באו מטעם צד אחד, והתומכות בגישתו, אל מול אלה ש"במקרה" באו מטעם צד אחר והתומכות בגישתו.

ראו עוד סקירה הלכתית בעניין בתוך: עדו רכניץ, "נייר עמדה 11 בנושא: עדות מומחה", אתר דין תורה, עמ' 27 והלאה.[1]

2. גם אם נניח שכל העובדות המתוארות בדו"ח מדויקות, עדיין התובע טוען כי חלק ניכר מהליקויים כלל לא בוצעו על ידו. בעניין זה העיד אינג' מ' שהוא ליווה את אינג' אברהמי בעת שהלה סייר באתר, לאחר מכן הוא נשאל כך (הכל בפרו' 6, עמ' 4):

עד: ...לא אמרתי לאברהמי מי עשה מה.

דיין: איך הוא יכול לדעת מה [התובע] עשה?

עד: הוא עשה צילום לפני ש[התובע] נכנס.

דיין: אבל זה לא אותו מהנדס

כלומר, אינג' מ' הודה שהוא לא אמר לאינג' אברהמי אילו עבודות ביצע התובע. אמנם נכתב דו"ח על מצב הפרויקט בעת שהתובע נכנס, אולם, הוא נכתב על ידי אינג' אדלר, שעובד עם אינג' אברהמי באותה חברה. ואמנם, אינג אברהמי כותב שדו"ח אדלר היה לפניו, אולם, עדיין, יש הבדל גדול בין חומר כתוב ומצולם, לבין ידע אישי על חלקו של התובע בבנייה, ידע אשר היה בידי אינג' מ' ולא נמסר לאינג' אברהמי. אם כך, קשה לדחות את טענת התובע כי חלק מהליקויים המצוינים בדו"ח אברהמי כלל לא בוצעו על ידו.

3. כאמור, לגבי ליקויים אחרים טוען התובע כי הם נעשו על סמך הוראות נציגי הנתבעת.

4. אינג' מ' הודה (פרו' 6, עמ' 4) שאחד הליקויים בדוח אברהמי איננו ליקוי אלא עבודה שלא הושלמה – "עד: זה לא ליקוי של [התובע] זו השלמה של עבודה".

כיון שמדובר בעשרות (ואולי אף מאות) פריטים השנויים במחלוקת, וכיון שכעת אין יכולת לעמוד על המצב בשטח משום שהקבלן השלישי כבר סיים את העבודה ותיקן מה שהיה צריך, הרי שכמעט ואין דרך לבדוק כעת את אמינות דו"ח אברהמי.

לגבי עדותו של אינג' מ', בין הדין אינו רואה עצמו מוסמך לקבוע בנוגע לאיכותו האישית של עד או בעל דין, ולכן טיעוני הנתבעת בעניין הרקע האישי של העד כלל לא ידונו. מה שידון הוא שאלת הקשר בין העד לצדדים, ואיכות עדותו.

לגבי הקשר בין העד לנתבעת – העד הוא עובד של הנתבעת, והדבר מחייב את בדיקת אמינותו כפי שנקבע בהלכה (לגבי נאמנותו ראו פתחי תשובה חו"מ לג, א, שכתב שהדבר תלוי בשיקול דעתו של בית הדין).

במקרה זה נזכיר מספר נקודות המעלות ספק לגבי מידת הוודאות של העד:

1. בתצהיר לקראת העדות הוא כתב שהיתה עלות של חשמלאי בסך 8,500 ₪, אולם בדיון הוא הודה (פרו' 6, עמ' 8): "הסכום 8.5 אש"ח שכתבתי בתצהיר – איני יודע מי החשמלאי שביצע אותו".

2. במספר נקודות היתה הכחשה בין אינג' מ' לבין מנהל עבודה של התובע בשאלה מי ביצע את הפריטים בהם נטען שהיו ליקויים (ראו פרו' 6, עמ' 8, לגבי שיפועים במרפסות; ושם, עמ' 10, לגבי טיח ממ"דים).

3. אינג' מ' הודה שהוא לא ערך רשימת ליקויים באתר טרם שהתובע נכנס לעבודה (פרו' 6, עמ' 6) מה שמעלה ספק לגבי יכולתו להבחין בין ליקויים שביצע התובע לליקויים שביצע הקבלן הראשון.

לגבי התמונות – בית הדין עיין בתמונות ולא מצא בהן ראיה חותכת המסירה את הספקות שהועלו לעיל, ולכן, משקלן הראייתי נמוך גם ללא הטענות שהעלה התובע.

לאור כל זאת, נטל הראיה אינו נופל על התובע להוכיח שלא היו ליקויים, וזאת למרות שהנתבעת מוחזקת. כיוון שחוב הנתבעת לתובע (גם אם היתה מחלוקת על היקפו) הוא וודאי, ונובע מהוראת הנתבעת לתובע להמשיך בעבודה גם ללא חוזה. לעומת זאת, טענות הנתבעת לנזק שנגרם לה הן טענות שמא, המבוססות על ראיות נסיבתיות המצביעות על אפשרות שהתובע הזיק לה ולא על טענה וודאית (אין לתובע מיגו שהיה יכול לטעון "פרעתי". כיוון שטרם יצא פס"ד סופי בעניין התביעה הראשית, הנתבעת אינה נאמנת לטעון שפרעה את החוב לתובע. שו"ע חו"מ לט, ט, ונו"כ).

גם את טענות התובע לדחות את ראיות הנתבעת מכל וכל לא ניתן לקבל. בית הדין התרשם שבאופן כללי אינג' מ' היה כנה בתשובותיו, גם כאשר הן לא הועילו למעסיק שלו (אין בכך כדי לסתור את העובדה שיש דברים בהם המידע שבידיו היה חסר).

כך גם לגבי הדרישה שלא לקבל את דוח אברהמי בגלל שהלה לא הוזמן לעדות – ברור שעדות היתה משפרת את האמינות, אבל היעדרה אינה מהווה עילה לדחות את הדוח על הסף. הוא הדין בנוגע לבקשת התובע לזמן לעדות אנשים נוספים – זכותה של הנתבעת לסרב, ואם העדות חשובה לתובע היה עליו לטרוח ולהביא את העדים בעזרת צו הבאה מבית המשפט.

גם את הטענה להרחבת חזית איננו מקבלים – החזית היא אותה חזית – טענה לליקויים. השאלה היא רק פערים מסוימים בין רשימות הליקויים של שני המהנדסים.

מכל זה עולה שיש לבחון את הראיות שהוגשו לגופן, מבלי לקבל החלטות גורפות המקבלות או שוללות ראיות אלו.

ז.       אילו סוגים של נזקים גרם התובע לנתבעת?

כאמור לעיל, כדי להשיב לשאלה אילו נזקים שמחייבים בפיצוי גרם התובע לנתבעת לא די בהוכחה שישנו ליקוי, אלא יש להוכיח נזק או עבודה באופן בלתי סביר או מנוגד להוראות בעל הנכס.

בעניין זה אינג' מ' העיד בדיון כי הפועלים של התובע עמדו בתוך האמבטיות ועבדו, וגרמו להן נזקים. זו טענה לנזק ברור וקונקרטי הגם שאין לה הוכחה נוספת מלבד עדותו.

עוד כתב אינג' מ' בתצהיר שלו:

[הושמט לפני הפרסום]

רוצה לומר, מספר שבועות לפני עזיבת האתר התובע כבר לא הגיע לעבודה, אלא שלח את מנהל העבודה. בכך עדיין אין טענה לליקוי אלא לירידת מתח העבודה.

בהמשך הוא כותב, ש"מאותו שלב ובפרט בימים האחרונים לפני העזיבה של [התובע] את האתר, העבודות בוצעו בצורה רשלנית וברמה נמוכה וירודה התוך התפרסות מקסימלית ורוחבית באתר". זו טענה לעבודה לקויה ובלתי סבירה. בדיון הסביר אינג' מ' כך (פרו' 6, עמ' 2-3):

שבועיים לפי הסוף הודעתי לנתבע ובנו שהקבלן מבצע שלבים לא לפי הסדר – זה עדיין לא בהבנה שזו בעיה בכל הפרויקט. למשל קיר עקום שהוא אמור ליישר, במקום זה הוא מתקדם לטיח וצבע. יש התקדמות רוחבית בצבע ללא הכנה. הוא רץ על חיפויים עקומים של מקלחות, בסוף היינו צריכים לפרק ולהחליף.

הוא היה צריך לפרק פאנלים, כי היתה שם בעיה. בקשנו שמרחק הפאנל מהקיר יהיה מקס' 1.5 ס"מ. הוא פירק והרכיב בצורה לא טובה. יש דברים שרק אח"כ הבנתי....

אב"ד: לא הערת ל[מנהל האתר] על איכות העבודה?

עד: דברתי הרבה עם [מנהל האתר]. הוא דיבר איתי אני לא יודע האם הוא דיבר איתם.

כאן אכן יש טענה לעבודה לקויה בכוונת מכוון, אולם, העד מודה שהוא לא העיר לקבלן ולא וידא שמנהל האתר יעיר לו. דברים אלה יכולים להשתלב עם דברי התובע שמנהל האתר לא העיר לו.

ככלל, התובע הכחיש את דברי הנתבעת, אולם, מנהל העבודה הודה (פרו' 6, עמ' 10) כי הוא אכן עבד ביום האחרון, בעת הסיכומים האחרונים על עזיבת התובע. אינג' מ' פירש זאת כניסיון להגדיל באופן מלאכותי את נפח העבודה, ואילו מנהל העבודה הסביר שהוא רצה לקדם את העבודה. פרשנותו של מנהל העבודה נראית לא סבירה במידה מסוימת, כיוון שאין זה סביר שקבלן רוצה לקדם את העבודה לאחר שהוא יודע שהוא מסולק מהאתר, והיא מעלה את החשד שאכן יש בסיס לפרשנות של אינג' מ'. יתירה מזו, בדרך כלל התפוקה מכמה שעות בודדות של עבודה אינה ניכרת, ואם כך, מה התועלת של התובע בעוד כמה שעות עבודה שתוצאותיהן לא יהיו ניכרות? לכן יש סבירות מסוימת שהכוונה היתה ליצור באותן שעות מצג מלאכותי של התקדמות בעבודה.

לסיום נדגיש כי להבנתנו רוב הליקויים אינם נכללים במסגרת זו של עבודות לא סבירות, אלא הן בגדר ליקויים סבירים שהתובע היה מתקן לאחר שאלה התגלו.

לסיכום, אינג' מ' טען שהפועלים של התובע גרמו ברשלנות נזק לאמבטיות באתר. וכן טען כי בשבועיים האחרונים ובעיקר בימים האחרונים, הפועלים של התובע עבדו באופן בלתי סביר, מה שחייב תיקונים יקרים. ביה"ד סבור שלאור הראיות שפניו יש לתמחר זאת בדרך של פשרה קרובה לדין.

ח.    הנזק שנגרם לנתבעת

הנתבעת טענה שניתן להוכיח את גודל הנזק שנגרם לה בשתי דרכים:

א.      על בסיס המומחים מטעמה שתמחרו את עלות התיקונים של הליקויים שהשאיר התובע.

ב.       על בסיס חישוב כללי של עלות הפרויקט, כפי שהמליץ בית הדין.

לאחר עיון בנתונים עליהם מתבססת אפשרות א', בית הדין דוחה את הדרך הזאת. הנתבעת מסתמכת על דוח אברהמי שכבר הוכח כי הוא מעלה ספקות. זאת ועוד, אינג' אברהמי העריך את שווי עבודתו של התובע ב-160 אש"ח ואת עלות תיקון הליקויים שלו ב-280 אש"ח. לפי זה, התובע גרם לנתבעת בפרויקט זה נזק בסך 120 אש"ח ללא כל תועלת כספית.

זו קביעה שקשה לקבלה. אינג' אברהמי חישב את עלות כלל הפרויקט, והעריך את שווי העבודות שהתובע נדרש לעשות בסך 720 אש"ח בלבד. הנתבעת העריכה את עלות העבודה הישירות אחרי עזיבת התובע בסך 591,692 ₪ (אמנם נותרו עוד הוצאות וכן  הוצאות פיקוח, כפי שיפורט לקמן, ועדיין מדובר על פחות מ-720 אש"ח). אם כן, היה מגיע לתובע לקבל תמורה מסוימת עבור עבודתו, בזמן שע"פ אינג' אברהמי היה על התובע לשלם לנתבעת עבור נזקים.

לגבי חישוב עלות כלל הפרויקט (אפשרות ב') טענה הנתבעת שיש להשוות את העלות בפועל לעלות המתוכננת של הקבלן הראשון. בית הדין אינו מקבל זאת. הנתבעת היתה מוכנה לחתום עם התובע הסכם שכלל תמורה בסך 1.18 מש"ח עבור עבודה ואחריות בדק (ללא חומרים) כדי שזה ישלים את הפרויקט. כיוון שהנתבעת היא חברת בנייה מנוסה, חזקה עליה שמחיר זה משקף היטב את עלות העבודה שנותרה, ולכן הסכום המקורי שהובטח לקבלן הראשון כלל איננו רלבנטי (בנוסף, יתכן שהנתבעת שלמה לקבלן הראשון יותר מדי). לכך נוסיף, כי מוסכם שכל החלפת קבלן גוררת עלויות (כפי שכתב גם אינג' אברהמי) ולכן היה ברור שהחלפת הקבלן פעמיים תגרום לגידול בעלויות.

כעת נבחן את הנתונים כולל הכרעה לגבי פרטים הנוגעים להם. מטרת החישוב היא מציאת ההפרש בין העלויות הצפויות לעלויות בפועל. הפרש זה אמור לשקף את הנזק שנגרם לנתבעת מעבודה לקויה של התובע, ככל שהיה כזה. דרך חישוב זו מייתרת את הצורך להוכיח נזק כזה או אחר, וממילא, אין צורך לדון בשאלת משקלן של הראיות שנדון בסעיף הקודם.

עלויות צפויות

הסכום שהוצע לתובע היה 1.18 מש"ח.

כיוון שהתובע סולק והעבודה בוצעה על ידי קבלנים אחרים, סביר שיהיה גידול מסוים בעלויות, בית הדין מעריך את הגידול ב-10% כפי שכתב מומחה ביה"ד מר במברגר, סה"כ עלויות צפויות של העבודה אותה התבקש התובע לעשות כולל החלפת קבלן – 1.3 מש"ח.

עלויות בפועל

לתובע מגיע עבור הוצאות ע"פ פס"ד האחרון – 371 אש"ח. הרווח הקבלני הוא 57 אש"ח בקירוב.

ולכן נקבע שהתובע זכאי לקבל, כולל רווח קבלני, 428 אש"ח בקירוב.

עלות השלמת העבודות שבוצעו לאחר עזיבת התובע ע"פ הטענות והנתונים של הנתבעת – 591 אש"ח. גם לאחר טענות התובע אין לנו סיבה לפקפק בנתונים אלה.

עלות העבודה שטרם בוצעה עד כה ע"פ טענות הנתבעת 43 אש"ח.

שווי אחריות בדק לפי 5% מהעלות המקורית כפי שטענה הנתבעת – 244 אש"ח, גם כאן אנו מקבלים את טענת הנתבעת.

עלות פיקוח – של אינג' מ' ומנהל האתר – 46 אש"ח – מתקבלת. לדעת בית הדין, זו עלות הניהול הריאלית של הפרויקט ולכן דרישת הנתבעת לחישוב עלות הניהול של הפרויקט לפי אחוזים מהעבודה איננה מתקבלת.

סך כל העלויות 1.352 מש"ח.

את עלות החומרים של התיקונים בסך 45 אש"ח איננו מקבלים. ליקויים סבירים שאכן היו באתר והתובע היה נדרש לתקנם, דורשים גם חומרים שעלותם היתה מוטלת על הנתבעת. כפי שעלה עד כה, רק מיעוט התיקונים נגרם מעבודה בלתי סבירה, ולכן אין לראות בעלות החומרים נזק שגרם התובע.

דרישת הנתבעת לקבל פיצוי על העיכוב במסירת הדירות אינה מתקבלת ברובה – ברור שכל החלפת קבלן גורמת לעיכוב. את מיעוט העיכוב עקב טענות לפעולות לא-סבירות של התובע נתמחר בכלל הנזק.

לסיכום, ההבדל בין הסכום שהוצע לתובע ועוד 10%, לבין העלות בפועל עומד על 52 אש"ח. ומכאן, שיש כאן חריגה מהמחיר הצפוי אבל לא חריגה גדולה.

כיוון שאינג' מ' טען שרק בשבועיים האחרונים העבודה היה בלתי סבירה, ובמיוחד בימים האחרונים. וכיון שהתובע עבד באתר כמעט חודשיים, הרי שרק במיעוט הזמן בוצעה עבודה בלתי סבירה ע"פ טענות הנתבעת ועובדיה. אשר על כן, אנו מתמחרים בדרך פשרה את הפיצוי המגיע לנתבעת בסך 20 אש"ח + מע"מ, שהם 40% מהנזק לנגרם לנתבעת בקירוב. פיצוי זה כולל עלויות ישירות, חומרים ועיכוב במסירה, ובלבד שנגרמו עקב פעולות לא-סבירות של התובע.

לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע 408,454 ₪ + מע"מ.

כיוון שהתובע כבר קיבל 180 אש"ח + מע"מ, הרי שהחוב עומד על 228,454 אש"ח + מע"מ.

ט.    הוצאות משפט ואחרית דבר

שני הצדדים דרשו לקבל הוצאות משפט.

הנתבעת דרשה לקבל החזר עבור עלות דוח אברהמי בסך 48 אש"ח בקירוב. דרישה זו נדחית. ע"פ ההלכה הוצאות בעל דין לטובת האינטרס שלו אינה מזכה בהחזר. במקרה זה, הדוח היה בעייתי בכך שהוא לא היה מדויק ולא הבחין בין העבודות אותן ביצע התובע לעבודות שביצע הקבלן הראשון. בנוסף, חלק מהערכות אינג' אברהמי התבררו כבלתי סבירות, ולסיום, היה אפשר להגיע לאיכות כזו של ראיות (ואולי אפילו טובות יותר) אילו אינג' מ' ומנהל האתר היו כותבים דוח דומה בעצמם.

דרישת התובע לקבל החזר הוצאות כיוון שהנתבעת התנהלה באופן בלתי סביר – נדחית גם היא. ביה"ד התרשם כי הנתבע תבע בתום לב והיה משוכנע כי על התובע לפצות אותו על הנזקים שנגרמו לו. גם הדיון האחרון התברר כבעל תועלת כיוון שבעדותו טען אינג' מ' שאכן התובע נהג באופן בלתי סביר. בנוסף, ביה"ד התרשם שכל צד בתורו עיכב במידת מה את ההליכים בפנינו, כך שלא ניתן להטיל את האשמה רק על הנתבעת.

לסיום, בית הדין מציע לצדדים לראות את מכלול האירועים באופן הבא: שני הצדדים היו מעוניינים בכך שהתובע יעבוד עבור הנתבעת. התובע החל לעבוד טרם שנחתם חוזה מחייב, וכמעט תמיד התנהלות כזו גורמת לאי הבנות ונזקים לשני הצדדים, וכך אכן אירע. לאחר שנגרמו הנזקים והצדדים נפרדו היה צורך לקבוע כמה יקבל התובע, ובכך עסק בית הדין. במצב כזה ברור שלנתבעת ייגרמו נזקים ביחס להערכת העלות המקורית של הפרויקט, ובמצב כזה סביב שהתובע ירוויח פחות ממה שציפה.

י.       החלטות

1.      הנתבעת תשלם לתובע 228,454 אש"ח + מע"מ תוך 45 יום.

2.      הנתבעת תשלם לתובע 1000 ₪ עבור הוצאות משפט כפי שנקבע החלטה הקודמת, וזאת, תוך 45 יום.

3.      שני הצדדים רשאים לערער על שתי ההחלטות האחרונות תוך 30 יום.

ההחלטה התקבלה בתאריך י"ז חשוון תשע"ח, ‏06 נובמבר 2017.

האמת והשלום אהבו

_____________________

_____________________

_____________________

הרב שלמה גרינץ

הרב יהונתן בלס, אב"ד

הרב עדו רכניץ

 

 

[1] ראו בכתובת: http://www.dintora.org/publication/31.