פסק דין - החלטה      

בעניין שבין

התובעת

עובדת בארגון א'

ירושלים

הנתבעת

ארגון א'

ע"י מנהל הארגון

בפסק דין ביניים מיום כ שבט תשע"ז, נקבע בסעיף ג לסיכום:

החישוב יעשה על ידי רואה חשבון שיבחר בהסכמת הצדדים. אם הצדדים לא יצליחו להגיע להסכמה על זהותו של רואה החשבון, בית הדין ימנה רואה חשבון בעצמו.

ביום כ"ו בתמוז תשע"ז (20.7.17) בית הדין מינה את רו"ח נ' כמומחה מטעמו, בהסכמת הצדדים. עבודת המומחה ארכה עד ליום כג שבט תשע"ח (08.02.2018), ונעשתה בהנחיה צמודה של בית הדין.  

כפי שנקבע בפסק דין הביניים (סעיף ה לסיכום):

לצדדים יינתן שבוע אחד ממשלוח בדיקת רואה החשבון עליהם להעיר את הערותיהם בכתב ובמקרה הצורך בלבד, יתקיים דיון בו בנושא לפי שיקול דעת בית הדין.

לאחר שהצדדים שלחו את הערותיהם, קבלנו ביום ג אייר תשע"ח (18.4.18) את תשובת המומחית, שתקנה במעט את הדו"ח.

העברנו את התשובה לצדדים, שהעירו את הערותיהם.

אמנם, כפי שנקבע בפסק דין ביניים, "בית הדין אינו כפוף לבדיקת רואה החשבון ויכול לפסוק סכום אחר מזה שקבע", אולם, באופן כללי בית הדין לא מצא לנכון לסטות מהוראות המומחית.

בנוגע למספר נקודות, קבלנו את הערות הצדדים, ונבהיר את הטעון ביאור.

על פי הדו"ח המתוקן שהגישה המומחית, ההפרשים לטובת התובעת הם כדלהלן:

הפרשי שכר ברוטו ללא ביגוד והבראה -  44,513 ₪ (כולל 964 לשנת 1998)

הפרש תשלום לביגוד 2008 – 2016 – 4,005 ₪.

הפרש תשלום להבראה 2008  - 2016 – 9,769 ₪

הפרש תשלומים עבור קרן פנסיה 2008 – 2016 חלק המעביד בלבד – 7,072 ₪

הפרש תשלומים לקרן השתלמות 2008 – 2016 חלק המעביד בלבד – 13,632 ש"ח.

סך כל ההפרשים על פי הדו"ח על השנים 2008-2016 (וכולל שנת 1998) הוא: 78,991 ש"ח.

חישוב על השנים שקדמו לשנת 2008 יצויין להלן.

אולם יש לערוך כמה תיקונים והשלמות לסכום זה:

א. מסכום זה יש להפחית 23,000 ש"ח שכבר העבירה הנתבעת לתובעת בעקבות החלטת הביניים מיום 02.07.17.

ב. קיזוז בשנים בהם היתה יתרה לטובת הנתבעת

לאחר בדיקה, הגענו למסקנה שנעשתה טעות בהנחיית המומחית.

בפסק הדין, נקבע על ידינו כך:

יש לציין שככל שהולכים אחורה בזמן, ההפרש בין השכר של התובעת לבין השכר הראוי על פי אמות המידה שקבענו, פוחת בגלל השינוי בשכר המקביל במשק. בחלק מהחודשים יתכן שהברוטו לא רק שהגיע ל28% ממשרה של תקן מ' אלא עובר אותו באופן שמכסה על שווי התנאים הסוציאליים שלא ניתנו לתובעת. על התקופות האלה, לא נחייב על תנאים הסוציאליים שלא ניתנו. מאידך לא ייזקף לנתבעת "יתרת זכות" להעביר לחודשים אחרים.

מן האמור עולה, שלא תיזקף לנתבעת יתרת זכות להעביר לתקופה מאוחרת יותר, שלא כפי שטוענת הנתבעת בסעיף 3 למכתבה.

עם זאת, עולה גם כן שעל שנים אלו אין לחייב על תנאים סוציאליים שלא נתנו. ומכאן,שצודקת הנתבעת שניתן לקזז את קרן ההשתלמות מן השכר שעלה על שכר של 28% משרה. בנוסף, לאחר בירור עם המומחית, כלל לא היתה חובה על הארגון להפריש פנסיה לפני שנת 2008, ללא קשר לשאלה של התיישנות. לאור זאת, ניתן לקזז גם את הסכום שניתן בתור פנסיה לתובעת, לטובת הנתבעת. לאור זאת, יש לתקן את החישוב בצורה הבאה:

על השנים 1998-2005, לא מגיע לתובעת קרן השלמות, עקב חוסר חיוב בשנים הראשונות, וקיזוז בשנים אחרות, ואף קיימת יתרה לטובת הנתבעת בקשר לחלק מהשנים האלה.

ג. התיישנות – ביגוד והבראה

נפלה אי הבנה ביננו ובין המומחית בדבר ההתיישנות בנוגע לביגוד והבראה, כך שרכיבים אלו חושבו רק משנת 2008. על פי מה שנקבע בפסק הדין, יש לחשב גם 75% מרכיבים אלו בשנים שקדמו ל2008, אלא שניתן לקזז אם ניתן שכר העולה על 28% משרה (בהתחשב בטבלה הקודמת). וכמו כן, ניתן לקזז גם מן הפנסיה שנתנה ללא התחייבות על פי ההסכמים המחייבים.  

סה"כ תשלומים בגין השנים 1998-2007 בגין רכיבי ביגוד והבראה בהתאם לפסק הדין הוא:  867+813= 1680 ש"ח.

ד. חופשות לידה

לאחר העיון, נראה שיש צדק בדברי הנתבעת בכך שהמומחית חשבה את חודשי הלידה כחודשים מלאים, למרות שהנתבעת לא עבדה בהם באופן מלא.

התובעת ילדה בתאריכים הבאים:

ביום 27.04.2004, 16.01.2007, 13.09.2009, 20.08.2011.

על חודש אפריל 2004, חישבה המומחית 1234 ש"ח (חודש מלא – נטו לתשלום), למרות שחסרים 4 ימים בחודש. 

על חודש ינואר 2007 חישבה המומחית 1370 ש"ח, למרות שעבדה התובעת רק כחצי חודש. אמנם על שנה זו בכל מקרה לא חייבנו תשלום, כך שאין זה רלוונטי.

על חודש ספטמבר 2009 ניתן על ידי המומחית 1477 ש"ח, למרות שעבדה רק כחצי חודש.

על חודש אוגוסט 2011 חישבה המומחית 1629 ש"ח.

יש לציין כי טענה זו הועלתה באיחור על ידי הנתבעת, ומבלי לספק תאריכים מדוייקים מתי התובעת יצאה לחופשת לידה ומתי חזרה ממנה (את תאריכי הלידה למדנו מן הספח של התעודת זהות). ואולם, על פי הטופס 106 שנמסר למומחית על ידי הנתבעת עולה כי הנתבעת שילמה בפועל חודש מלא או כמעט מלא על החודשים בהם חזרה הנתבעת לעבודה, כך שניתן להניח כי התובעת חזרה לעבוד בתחילת חודש.

זאת ועוד, קשה לדעת אלו מרכיבים נלקחים בחשבון ואלו לא במסגרת תלוש על חצי חודש. בית הדין סבור שאין טעם לעכב עוד את ההליך על ידי שליחת הדברים פעם נוספת למומחית, ובמסגרת הפשרה אנו קובעים שלא ינוכה משכר התובעת על חודש אפריל 2004, על חודש ינואר 2007 אין ויכוח כאמור, על חודש ספטמבר 2009 ינוכה חצי חודש, ועל חודש אוגוסט 2011 ינוכה שליש חודש, ובמסגרת הפשרה אנו קובעים שינוכה 1000 ש"ח מהסכום הסופי.

ה. שנת 1998

הנתבעת טענה שבשנת 1998 עבדה התובעת על פי דיווח של שעות עבודה על בסיס מילוי מקום. גם כאן, טענה זו נטענה באיחור, והיה מן הראוי שלא לקבלה. עם זאת, בית הדין מקבל אותה משום שכפי שכתבנו באריכות בפסק הדין, הנתבעת נהגה בעין יפה בהתחלה, ואין קביעת בית הדין שהתובעת עובדת ב28% משרה יכולה להתייחס גם לתקופה בה היא עבדה כמילוי מקום. כך שיש להפחית את הסכום של 964 ש"ח.

ו. הבראה משנת 2016

יש להפחית את תשלום ההבראה מחודש יוני 2016, שלא נלקח בחשבון בחישוב הדו"ח, על סך 1684 לטובת הנתבעת.

ז. הוצאות

כמו כן יש להפחית את הוצאות המומחית הנוספות (מיום 14.1.18) שהוטלו על הנתבעת לבדה, סכום של 1755/2=877.5 ש"ח.

סיכום

לסיכום: 78,991+1680-23,000-1000-964-1684-877= 53,146.

הסכום אותו חייבת הנתבעת לתובעת הוא: 53,146 ש"ח.

טענות נוספות

א. תקופת חישוב המומחית

לטענת התובעת, יש להורות למומחית לחשב גם את התקופה של שנת 2017-2018. וטענת הנתבעת, אין למומחית לחשב אלא עד עת הגשת התביעה (אפריל 2016). בפועל החישוב שנעשה על ידי המומחית הוא עד סוף שנת 2016. בית הדין לא מצא לנכון לבקש מן המומחית לערוך חישוב נוסף מעבר למה שנעשה, אך יחד עם זאת פסק הדין מחייב את הנתבעת בהתאם לחישוב שנעשה על ידי המומחית, ומשנת 2017 החישוב ייעשה על ידי הנתבעת, בהתאם לעקרונות של פסק הדין והתלוש לדוגמא שהומצא על ידי המומחית.

ב. ותק

לטענת התובעת, מגיע לה ותק של 18 שנים, ונכון להיום של 19. לטענת הנתבעת, התובעת עבדה מספטמבר 1998 עד פברואר 1999 כעובדת שאינה קבועה, ועל כן אין לחשב ותק לתקופה זו. בפועל, חושבה על ידי המומחית דרגת הותק כך שביום 31.12.16 יש לתובעת 17 שנים ותק. נבהיר, שבמסגרת הפשרה אנו קובעים כי ביום 1.1.17 מלאו לתובעת 18 שנות ותק.

ג. תוספות נוספות.

קבלנו את עמדת המומחית.

החלטה

1. הנתבעת, ארגון א', תעביר לתובעת, סכום של 53,146 ש"ח תוך 35 ימים מהתאריך הנקוב למטה.

2. פסק הדין מתייחס עד לתאריך 31.12.2016. מיום 1.1.2017 הנתבעת תשלים לתובעת שכר בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסק הדין ותשלם על פיהם לעתיד, ובהתאם לתלוש לדוגמא שנקבע על ידי המומחית. תלוש זה הינו חלק אינטרגלי מפסק הדין, בעדכון הדרגה שנעשתה על ידי המומחית בתשובתה האחרונה מיום ל' ניסן תשע"ח, 15 באפריל 2018 (כלומר דרגה 8), ובהתאם לכך שביום 1.1.17 יש לתובעת 18 שנים ותק. 

3. מכיוון שיש בפסק הדין הרבה חישובים ועלול להימצא בהם טעות, ניתן בזאת שבוע מיום קבלת פסק הדין להעיר על טעויות חישוביות בלבד. לאחר מכן, פסק הדין ייהפך לסופי או יתוקן ויינתן כפס"ד סופי.

פסק הדין ניתן ביום ט' בסיון תשע"ח, 23 במאי 2018

והאמת והשלום אהבו

__________________

הרב דניאל מן

__________________

הרב יוסף גרשון כרמל, אב"ד

__________________

הרב עמנואל נהון